המשך ההתנדבות
כשה חליתי הפסקתי ללכת למועדון איפה שאני מתנדבת המנהלת בקשה ממני אפילו פעם אחת לבוא רק לבקר כי כולם רצו לראות אותי
אפילו באו אצלי ברכב גדול כל הקבוצה אבל אני מדברת איתם בטלפון אבל לא אעזתי ללכת לא רציתי שיראו אותי ככה
יום אחד הייתי בבית לבד לא יכולתי לעשות שום דבר לא היה לי חשק לכלום חשבתי וחשבתי
הזמנתי מונית והלכתי למועדון לבד היה קצת קשה להוריד את ההליכון אבל התגברתי ונזהרתי מאד שלא יפול והצלחתי
נהג המונית עזר לי בהליכון והגעתי
אז חוץ מהמדרגות למועדון יש גם לכניסה מה עושים ירדתי מהמונית כיפלתי את ההליכון עשיתי אותו כמו מקל ועליתי
כל כך שמחתי שהצצלחתי וגם לא היה אף אחד שמקיר אותי בחוץ
כל כך שמחו לראות אותי וגם אני מאד שמחתיאבל במקום שאני יעזור להן הן עוזרים לי אחת מכינה לי תה היתה חדשה רק שמעה עליי
השניה אומרת לה תעשי לה קפה חלש בלי סוכר הן לא שככו מה אני שותה היה נחמד השעתיים עברו מהר כי בקשתי מהמונית שיבוא יכח אותי בחזרה
היה לי קשה לראות איך עוזרים במקום להפך והחלטתי שזהו סוף ההיתנדבות אני לא יכולה לעזור בשביל שיעזרולי אני לא הייתי מוכנה
כשה יצאתי חלק שיכול בא אתי עד למונית וגם שקית עוגיות שעשו אותו יום היה נחמד אבל לא הלכתי עוד ידעתי שזהו אני נפרדת מהן
זה חבל אני הפסדתי כי היה לי נחמד לצאת ולחזור בלי עזרה התגברתי הכשיהו על הפחד שיש לי
וגם הייתי מתבישת עם ההליכון התגברתי על זה מאותו יום אני יוצאת לפעמים לא תמיד איתו בלעדיו לא יכולה
וזה סוף ההיתנדבות נקודה