ילדות

סבתא נסעה, בבית היינו שלושה ילדים. תמיד הייתה עזרה בבית. אישה אחת שמנקה ואישה אחת שמכבסת, אני הייתי עוזרת לאמא עם האחים בבקר. הייתי קמה מוקדם לעזור לאמא לטפל בילדים לפני שהייתי הולכת לבית ספר.
למדתי בבית ספר מיום שני עד יום שישי, ביום ששי למדתי רק בבקר כי הייתי נשארת בבית לעזור לאמא בהכנות לשבת, אם היו שעורי בית במלאכה, ציור או ריקמה הייתי מכינה אותם ביום ראשון כי בימי ראשון לא היו לימודים, החברות היו מראות לי מה למדו, ואמא שהיתה תופרת מעולה היתה מסבירה לי איך לעשות וככה לא הפסדתי שום דבר.
תמיד הייתי הראשונה בכיתה, תמיד קבלתי 10 בכל המבחנים וכל שנה עליתי כיתה, אמא לימדה אותי ואת החברות שלי לרקום ולתפור והן לא שכחו את זה. לאחר שאמא נפטרה, הן באו הרבה פעמים לעזור לי לטפל באחים. הן ידעו שעכשיו אני כל הזמן נמצאת בבית ואני צריכה לטפל באחים שלי, הן היו באות כל יום לכמה שעות לעזור וזה שמח אותי מאד.

אמא נפטרה בגיל צעיר לאחר הלידה האחרונה, שבעה ילדים היינו. אני הגדולה בת 12 וממוש הקטן בן 20 יום, ובנוסף הסבא והסבתא ההורים של אבא היו זקנים וגם הם היו צריכים עזרה.

אחרי השבעה, השכנה הביאה את התינוק אחי ממוש , אבא הסתכל והתחיל לבכות. באתי אליו ואמרתי לו: "אבא אל תדאג אני כאן", ככה התחלתי לטפל בכולם; באחים הקטנים והגדולים, הגדולים היו עוזרים גם כן וככה גדלנו ביחד.
הייתי כמו אמא קטנה ועשיתי מה שיכולתי, כמובן שהפסקתי ללמוד כי הטיפול באחים היה עיסוק במשרה מלאה, את הכביסה והניקיון היתה לנו אישה שעושה את זה. כדי לבשל, הייתי צריכה לעלות על שרפרף כדי להגיע לכיריים, מידי פעם, אבא היה עוזר בארוחת ערב- היה עושה על האש בשר  או דגים וככה הסתדרנו.

בלילות התינוק (ממוש) היה בוכה ובגלל זה גם אני לא הייתי מצליחה להירדם, כל כך רציתי לישון בשקט אך תינוק אחד בוכה, לשני כואב הבטן, השלישי עושה שיניים ולפחות אחד חולה באיזה מחלה או שפשוט מתגעגע לאמא.