אבא בצעירותו

יש לי כל כך הרבה מה לספר על אבא זכרו לברכה כשהיה צעיר.

אבא היה גם לומד בבית ספר וגם עוזר בחנות (אטליז), היה קם מוקדם בבקר פותח את החנות ועוזר לסדר את המוצרים לתצוגה, לאחר מכן היה הולך לבית ספר שהיה ממוקם במרחק של כשני קילומטר מהחנות.
אחר הלימודים היה חוזר לחנות ועוזר לסגור, ככה כל יום.

לאחר שהתבגר נסע לעיר אחרת וניסה את כוחו במסחר, בהתחלה עבד עם שותף ואחר כך פתח חנות בדים לבד, הביא חייט לחנות והציע שירות תפירה לכל מי שקנה בדים, במקביל היה שוטף את האוטובוס שהיה נוסע מעיר שבה נולד לעיר שבה היה מתגורר, שם גם הכיר את אמא והתחתן איתה ושם גם נולדנו.

בחגים פסח וראש השנה היינו נוסעים להורים שלו (סבא וסבתא) לזרזיש, לא היינו צריכים אפילו ללכת לתחנה. האוטובוס היה מגיע ולוקח אותנו מהבית.
לפעמים כשהאוטובוס היה מתמלא בנוסעים, אבא היה קם ונותן את המקום שלו לאחד הנוסעים, לא הבנתי למה הוא צריך לעמוד ולא הם, למעשה הסיבה הייתה שבעל הרכב היה צריך לתת מקום ישיבה לנוסעים שמשלמים.

כשהעסק של אבא התפתח הוא שכר משאית, מילא אותה בסחורה והתחיל למכור גם לחנויות אחרות, באחת הפעמים נהג המשאית רצה לעצור כי הרגיש עייף, רצה לנוח ולהמשיך בבקר, אז אבא אמר לו "זוז אני אנהג במקומך, אתה עייף תישן ותן לי לנהוג".
לאבא לא היה רישיון נהיגה ומעולם לא נהג לפני כן, ומיד כשהתחיל לנהוג המשאית התהפכה, למזלו אף אחד לא נפגע אבל מאז הוא לא נהג יותר, וגם לא רצה ללמוד נהיגה, הוא היה אומר אני עם הנהיגה גמרתי! סוף פסוק.