מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים התחילה ואני אפילו לא ידעתי, בעלי כבר הלך לעבודה ואני עסוקה עם הכביסה (בידיים כמובן כי עדיין לא היתה מכונת כביסה), פתאום אני שומעת אזעקה
ולא יודעת מה לעשות, לא הבנתי מה המשמעות של האזעקה, דפיקות בדלת ובפתח השכנה אמרה "מהר קחי את התינוק ותרדי למטה, מלחמה!".

היא עזרה לי עם העגלה. אנו יורדים במהירות מהקומה הרביעית, בבניין הזה לא היה מקלט. אז ישבנו עם כל השכנים מתחת לבלוק מוקפים בשקי חול, עד שנשמעה צפירת ההרגעה, וכך כל פעם שהיתה נשמעת אזעקה יורדים ועולים עם התינוק והעגלה ארבע קומות, קשה אבל מה לעשות זו מלחמה.

לא היה לנו טלוויזיה או רדיו ולא כ"כ ידענו מה קורה, ביום הרביעי של המלחמה הייתי שוב למטה ואני רואה אנשים שמחים צוהלים כולם צמודים למכשיר רדיו קטן שהיה לאחד האנשים מקשיבים לחדשות וקול שופר בוקע מהרדיו, הכותל המערבי בידנו!.

הצבא נכנס לירושלים ובאותו הרגע כאילו המשיח הגיע, כבר לא פחדנו יותר וכולם סביב חולמים בהקיץ לראות את הכותל המערבי בעיניים.

אף פעם לא ידעתי מה זו מלחמה, זו היתה טבילת אש הראשונה אבל מתרגלים די מהר ולמזלנו המלחמה הסתיימה מהר.