פרידה
או יותר נכון אי-פרידה...
לפני שעליתי לארץ, רציתי לבקר את המשפחה לאמר מילות פרידה ותקווה להתראות בקרוב, אולם לא יכולתי.
כדי להגיע חזרה לעיר טוניס צריך היה לצאת ב-6 בבקר, לקחת שני אוטובוסים כשלוש שעות נסיעה בכל אחד, ואז לתפוס את הרכבת לטוניס ומשם לבית, אורך הנסיעה בנוסף על היותי בחודש התשיעי מנעו ממני את האפשרות לאמר שלום למשפחתי שהיתה בבן גרדן.
אבא אמר לי "לא נורא אנחנו ממילא נתראה בקרוב אנחנו נבוא לארץ בעוד כמה חודשים", מי ידע שיקח עשרות שנים לפני שזה יקרה!